החלטה בתיק בש"א 3047/08

הנתבעים מבקשים לחייב את התובעת בערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך.

כתב התביעה נסב על טענות בדבר הפרת התחייבותם של הנתבעים לבלעדיות זכות ההפצה של התובעת בשיווק יצירות האמנות שלהם, עריכת תחרות בלתי הוגנת והתקשרות עם חנויות ומפיצי משנה תוך גזילת עבודתה והשקעתה של התובעת. בנוסף, טענה התובעת כי הנתבעים הרעו את תנאי ההתקשרות עם הנתבעים, ובין היתר, החלו לעלות את מחירי המוצרים המשווקים לתובעת לעיתים תכופות, וללא כל הצדקה, ומנגד, סיפקו מוצרים פגומים. בשלב מסויים, הודיעו הנתבעים על ביטול ההסכמים עם התובעת, ובכך, לטענתה, הם הפרו אותם.

התובעת עתרה למתן צו של מתן חשבונות, וכן למתן סעד הצהרתי בדבר הפרת הנתבעים את ההסכם בין הצדדים וחובתם לפצות את התובעת בגין נזקיה, כפי שיאומדו בהתאם לצו למתן חשבונות.

יש לציין, כי הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, שאינה מצוייה בתיק בית המשפט, וב"כ הנתבעים מתבקשים להגיש עותק נוסף בשנית (כתב התשובה לתביעה שכנגד וכתב התשובה מצויים בתיק.  כתב התביעה שכנגד צורף כנספח לבקשה הנוכחית). 

בבקשתם, טוענים הנתבעים, כי הצלחתה העסקית של התובעת בעבר, נובעת אך ורק מקשריה העסקיים עם הנתבעים, והפסקת ההתקשרות בין הנתבעים לתובעת מערערת את חוסנה הכלכלי של התובעת, ולכן קיים חשש ממשי כי ככל שייפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת הנתבעים, לא ניתן יהיה לגבותם מהתובעת.

הנתבעים טוענים כי סיכויי התביעה קלושים, ולטענות התובעת אין עיגון עובדתי בהסכמים שצורפו לכתב התביעה.  לטענתם, החזקה היא, כי יש לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה, והנטל לסתור חזקה זו מוטל על החברה-התובעת.

לבקשה לא צורף תצהיר, וכן לא צורפו (וגם לא נטענו) נתונים כלכליים שונים שיש בהם בכדי להעיד שהחברה-התובעת אינה סולבנטית, או שהיא עלולה להתקשות בתשלום סכומי ההוצאות הפוטנציאליים.

סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע-

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

כפי שטוענים הנתבעים, הנטל לסתור את הצורך בהפקדת ערובה מוטל על החברה-התובעת, שכן ברשותה מצוי המידע בדבר מצבה הכלכלי, ובהתאם לכך, שיקול דעת בית המשפט בכל הנוגע לחיוב התובעת בערובה בפועל, הוא נרחב למדי, ובמסגרתו יש לאזן בין זכותו החוקתית של התובע לפנות לערכאות לבין זכותו של הנתבע לגבות את הוצאותיו במידה שהתביעה תידחה. סיכויי התביעה נחשבים כשיקול משני בהשוואה למצבה הכלכלי של החברה-התובעת (בש"א (חיפה) 8988/06 כרמל אולפנים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות, תק-מח 2006(4) 8216; בש"א (י-ם) 5517/07 מדינת ישראל נ' באמונה בע"מ (8/8/07)).

עם זאת, אין משמעות הדבר שבכל מקרה שבו התובעת היא חברה בע"מ, יש לחייבה בערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, אלא יש לבחון, בעיקר, את עמדתה העובדתית לגבי מצבה הכלכלי, ואת עמדתם הנגדית של הנתבעים, כפי שמובעת בתשובה לתגובה.

בתגובתה, טוענת התובעת, כי מאחר שהנתבעות 2 ו-3 הן חברות שמתחרות בה, הרי שאין בכוונתה לגלות את מלוא הנתונים הכלכלייים לגבי עסקיה, למעט מספר נתונים, ומדגישה, כי היא שומרת על זכותה להשלים נתונים ראיתיים אלה, לפי הצורך.

התובעת צירפה מכתב מבנק הפועלים בסניף מסויים בירושלים, שבו מצוי חשבון הבנק של התובעת החל מהקמתה ועד היום (נספח ג' לתגובה).

במכתב זה (שהופנה אל התובעת) נאמר, בין היתר-

"בהתאם לבקשתכם, הננו לאשר בזה כי התאגיד גלריית עדן בע"מ נמנה על לקוחותינו הטובים מאז 11.9.2002.  התאגיד הנ"ל מקבל אצלנו שירותים בנקאיים שונים ומנהל את חשבונו לשביעות רצוננו. המחזור העסקי של התאגיד בשנת 2007 עלה על 7 מ' ש"ח . כמו כן נכון למחצית השנה ממועד מכתב זה היתרות בחשבון התאגיד עולות על 1 מ' $.  כ"כ הננו לאשר כי למועד מכתבנו זה התאגיד הנ"ל כיבד ומכבד את התחייבויות בקשר לחשבונו הנ"ל לשביעות רצוננו המלאה...".  

כנספח ד' לתגובה צורף מכתב אישור מאת רוה"ח של התובעת, בו נאמר-

"...בשנת הכספים 2006 רווחי החברה היו מעל הסכום של 4 מיליון ש"ח , וזאת על סמך דיווחי החברה לרשויות המס ודוחות כספיים מבוקרים ומסוקרים של החברה.  בשנת הכספים 2007 רווחי החברה היו מעל הסכום של 5 מיליון ש"ח וזאת על סמך סקירת מאזן. נכון למועד 31/12/06 שווי הציוד ומלאי עומד על יותר מסך של 2 מיליון ש"ח, ובספרי החברה לא רשומים כל שעבודים או עיקולים על נכסים אלה. החברה מצויה ביתרות זכות בחשבונות הבנק שלה, בסכום קבוע של מליון שקלים. לפי היכרותי את פעילות החברה, לרבות מחזורי הפעילות שלה מהימנות לקוחותיה והפיזור שלהם- לדעתי לחברה איתנות פיננסית יציבה".

בנוסף, צירפה התובעת תדפיס מרשם החברות, המעיד על כך שלא רשומים על שמה שיעבודים כלשהם (נספח ה' לתגובה).

התמונה המתקבלת היא, כי התובעת היא חברה סולבנטית, היציבה מבחינה כלכלית, ולכאורה, אין שום אינדיקציה לקושי עתידי אפשרי בגביית סכום ההוצאות, ככל שיוטלו עליה.

בתשובתם לתגובה, הנתבעים יוצאים כנגד תוקפם הראייתי של שלושת הנספחים האמורים.  איני שותף לעמדת הנתבעים, ואני סבור כי אין שום מניעה ראייתית להסתמך על הנתונים האמורים לצרכי הבקשה הנוכחית. למעשה, הנתבעים אינם מציגים בתשובתם נתונים קונקרטיים נגדיים, המעידים על כך שבניגוד לרושם שמתקבל, התובעת אינה בעלת אמצעים כספיים משמעותיים.